מה זה בקע סרעפתיהתיאור הראשון של בקע סרעפתי נעשה על ידי מנתח הצרפתי פ.אמברואז בשנת 1579 ועל ידי האנטומיסט האיטלקי ג'י מורגני בשנת 1769. למרבה הצער, עד היום מחלה זו עדיין לא מתגלה בשלבים המוקדמים שלה ולכן אינה ניתנת לטיפול מנעתי. נכון לעכשיו, באירופה ובארה"ב, מספר החולים עם צורות חמורות של בקע סרעפתי גדל פי שלוש. גסטרואנטרולוגים טוענים שמאה ה-20 היא המאה של מחלת כיב פפטי ומאה ה-21 היא מאה של ריפלוקס בקע סרעפתי. |  |
גורמים להופעת בקע סרעפתיגורם מכני – הרחבת פתח הוושט, בעל אופי לא דחוס, עקב התרחבות הרגליים הפנימיות של הסרעפת. כתוצאה מכך, הפתח גדל והחלק הלבבי של הקיבה נמשך בהדרגה לתוך המדיאסטינום. התרחבות רגלי הסרעפת נגרמת על ידי מתח עז על השרירים ועלייה בלחץ התוך בטני. גורם מורפולוגי – אי ספיקה מבנית ותפקודית של איברים ואלמנטים מבניים שלהם באזור פתח הוושט של הסרעפת. בשל כך מבני השרירים ורקמות החיבור של הסרעפת נחלשים והלחץ התוך בטני עולה. |  |
גורם המתיחה – היחלשות הדרגתית של הרצועה הוושט-סרעפתית ומתיחה יתרה של מעטפת השרירים-גיד (קרום ברטלי-לימר). אי ספיקה של מנגנון קיבוע הוושט מביאה להתארכות של הסרעפת הפנימית הימנית מאחורי הוושט, הגורמת להיווצרות פתח הפותח את הדרך להתקדמות החלק הלבבי של הקיבה אל תוך המדיאסטינום האחורי. |  |
מהם גורמי הסיכון להתפתחות בקע סרעפתי
בספרות הרפואית מקובלת כיום הטענה שעודף משקל וגיל מתקדם הם גורמי סיכון להתפתחות של בקע סרעפתי. התופעה נפוצה יותר באנשים בני יותר מ־50 וגם באנשים הסובלים מעודף משקל.
סיבות נוספות להתפתחות הבקע כוללות:
- מין – התופעה נפוצה יותר בנשים (ייתכן שעל רקע לחץ תוך־בטני מוגבר במהלך הריונות).
- טראומה – חבלה פיזית באזור הפתח בסרעפת.
- לחץ מוגבר וממושך בחלל הבטן עקב שיעול מרובה, הקאותמרובות, עצירותוהרמת משאות כבדים.
- דלקות חוזרות בוושט הרחיקני, חלקו העליון של הוושט (מחלת החזר קיבתי־ושטי).
- מיימת (הצטברות נוזלים בחלל הבטן) הקשורה למחלת כבד מתקדמת.
- מום מולד – פגם מולד באזור הפתח בסרעפת. הסיבה הזאת נדירה.
- בעיות בגב – שחיקה של הדיסק הבין־חולייתי ועקמת (קיפוזיס).
- היסטוריה רפואית הכוללת ניתוחי ושט או ניתוחי קיבה.
מהם התסמינים של בקע סרעפתי
רוב הבקעים הקטנים הם א־סימפטומטיים (ללא תסמינים). ככל שהבקע גדול יותר, כך גדֵל הסיכון להתפתחות תסמינים. התסמינים הנפוצים ביותר נובעים מהקשר של הבקע הסרעפתי למחלת ההחזר הקיבתי־ושטי וכוללים צרבות ורגורגיטציה (מעבר של חומצה או של מזון לא מעוכל אל הפה). תסמינים נוספים הם גיהוקים, תחושת שובע מוקדמת, כאבים ברום הבטן או בחזה, קושי בבליעה וקוצר נשימה. לעיתים עלול בקע סרעפתי להתבטא בהקאה דמית או בצואה שחורה, המבטאים דימום ממערכת העיכול. |  |
ארבעה סוגים של בקע סרעפתי
סוג 1 נקרא גם בקע סרעפתי גולש (Sliding Hiatal hernia). בבקע מסוג זה נודד המעבר ושט־קיבה מעל הסרעפת, אך מרבית הקיבה נמצאת בחלל הבטן. כ־ 95% מהבקעים הסרעפתיים הם מסוג זה. סוג 2 מתאפיין בכך שאזור המעבר ושט־קיבה נמצא בחלל הבטן, אולם חלק מהקיבה, לרוב הפונדוס, חודר דרך הסרעפת במקביל לוושט אל חלל בית החזה. סוג 3 הוא שילוב של סוג 1 וסוג 2. סוג 4 הוא מעבר של אחד מאיברי הבטן, נוסף על הקיבה, דרך פתח הבקע הסרעפתי לחלל בית החזה. בקעים מסוג 2 עד 4 נקראים גם בקעים מקבילים לוושט (Para-esophageal Hernia)ובקיצור PEH. סוג 3 הוא הנפוץ ביותר מבניהם בשכיחות של קרוב ל־ 90% מהמקרים. |
 |
סיבוכים של בקע סרעפתי
הסיבוך העיקרי של HIASPHAEGIAL HERNIA הוא ריפלוקס esophagitis. על רקע ריפלוקס קבוע של תכולת הקיבה (חומצה הידרוכלורית ואנזימי עיכול) , לתוך לומן הוושט, מתרחשים שינויים דלקתיים בדופן הוושט, שיכולים לבוא לידי ביטוי בדרגות שונות. |  |
בנוסף, עלולות להתפתח מחלות כגון גסטריטיס כרונית וכיב פפטי בחלק הבקע של הקיבה. סיבוכים אלו מתבטאים לרוב בכאבים באפיגסטריום, אובדן תיאבון וכו'. הסימפטומים שלהם מוסתרים בדרך כלל מאחורי הביטויים הקליניים של הבקע עצמו.
קיום ארוך טווח של HERNIA OF THE HESOPHAGAL HOLE OF THE DIAPHRAGM יכול לגרום להיווצרות של היצרות ציקטרית (היצרות) של הוושט. הדבר מאיים על חוסר האפשרות להעביר מזון מוצק מהוושט לקיבה בהתחלה ובמקרים מתקדמים גם מזון נוזלי אינו עובר.
עם בקע היאטלי עלול להתפתח דימום במערכת העיכול עקב התפתחות כיבי פפטי (אולקוס), שחיקות של הוושט והקיבה עקב ריפלוקס מתמיד של מיץ קיבה לוושט ופגיעה (שחיקה) של כלי הדם. כמו כן, סיבוך שכיח של HIASPHAEGIAL HERNIA הוא ירידה בכדוריות הדם האדומות (אנמיה). במקרה של דימום קיבה מסיבי חריף ואיבוד דם לא מתוקן, מתרחשים הלם היפו-וולמי ואנמיה מחוסר ברזל בשל ניוון קרקעית הקיבה והפרעה בייצור הגסטרומוקופרוטאינים (חלבון המגן על רירית הקיבה). אנמיה מזיקה (מחסור ב-B12) עלולה להתרחש.
סיבוך נדיר מאוד של בקע היאטלי הוא החנק שלו, נמק וניקוב של דופן הקיבה עם התפתחות של דלקת הצפק. כל גורם הקשור לעלייה בלחץ התוך בטני עלול להוביל לחנק – שיעול (במיוחד שיעול פריצה), מאמץ פיזי ואפילו אכילת יתר.
טיפול באוסטאופתיה, רפואה אוריקולרית וכרומותרפיה
- אוסטאופתיה – שחרור דיאפרגמה:
שריר הסרעפת מעוצבב בעיקר ע"י העצב הפרני, הנוצר מעצבים ששורשם באזור חוליות צוואריות C3-4 ו-C5. בעוד שהחלק המרכזי של הסרעפת שולח אפרנטים תחושתיים דרך העצב הפרני, החלקים ההיקפיים של הסרעפת שולחים אפרנטים תחושתיים דרך העצבים הבין-צלעיים (T5-T11) והתת-צלעותיים (T12).
בהתאם לכך, יש צורך בטיפול באזורים אלו בעמוד השדרה לצורך שיפור העצבוב, הקלה על עוויתות, תיקון טונוס השרירים ושיפור זרימת הדם.
- רפואת אוריקולרית: חיזוק התפקוד המוטורי של הסרעפת והקלה על תהליכים דלקתיים.
- כרומותרפיה (הקרנה בתדרים שונים): נוגד עוויתות (C8), אפקט אנטי דלקתי (טורקיז 38(, ניקוז ליפא (ירוק 54).
מקורות
- Anvari M., Allen C. Five-Year Comprehensive Outcomes Evalution in 181 Patients After Laparoscopic Fundoplication // Journal of the Society of American Surgery. — 2003. — № 196. — P. 51.
- Arendt T, Stuber E, Monig H, Folsch UR, Katsoulis S. Dysphagia due to transmural migration of surgical material into the esophagus nine years after Nissen fundoplication // Gastrointest Endosc. — 2000. — Vol. 51. — P. 607-610.
- Basso N, DeLeo A, Genco A, et al. 360 Degrees laparoscopic fundoplication with tension free hiatoplasty in the treatment of symptomatic gastroesophageal reflux disease // Surg Endosc. — 2000. — № 14. — P. 164-169.
- Baue АE, Belsey RH. The treatment of sliding Hiatus Hernia and Reflux Esophagitis by the Mark IV Technique // Surgery. — 1967. — Vol. 62, № 2. — P. 396-404.
- Geagea T. Laparoscopic Nissen's fundoplication: preliminary report on ten cases // Surg Endosc. — 1991. — Vol. 5, № 4. — P. 170-173.
