פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית המאופיינת בכאב, נוקשות ורגישות של שרירים, גידים ומפרקים. פיברומיאלגיה מאופיינת גם בהפרעות שינה, תחושות של עייפות כרונית, דיכאון, חרדה והפרעות בתפקוד המעיים. פיברומיאלגיה נקראת לפעמים פיברומיאלגיה או תסמונת מיופסציאלית.למרות שפיברומיאלגיה היא אחת המחלות השכיחות ביותר הפוגעות בשרירים הסיבה להיווצרותה עדיין לא ידועה. הרקמות שהן מקור הכאב אינן מלוות בדלקת ולכן, כאב אינו מוביל לשינויים בלתי הפיכים והרס רקמות. בנוסף, אין פגיעה באיברים פנימיים. בהקשר זה, פיברומיאלגיה שונה ממחלות ראומטולוגיות כמו דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית או פולימיוזיטיס. במחלות אלו נוצרת דלקת ברקמות וזוהי הסיבה העיקרית לכאבים, נוקשות, כאבים במפרקים, גידים ושרירים, ובנוסף נוצרת פגיעה הן ברקמות והן באיברים הפנימיים.

 

גורמים להתפרצות המחלה

הסיבה לפיברומיאלגיה אינה ידועה. חולים בפיברומיאלגיה חווים כאבים כתוצאה מגירויים שאינם נתפסים בדרך כלל ככואבים. מחקרים הראו שלמטופלים עם פיברומיאלגיה יש רמות גבוהות של נוירוטרנסמיטר (Substance P). בנוסף, לחולים בפיברומיאלגיה יש ירידה ברמות הסרוטונין במוח. מחקר על כאב בפיברומיאלגיה הצביע על רגישות יתר של מערכת העצבים המרכזית. מדענים ציינו גם הפרעות בתפיסת הכאב בחולים עם פיברומיאלגיה.

לחולים בפיברומיאלגיה יש ירידה בתנועות עיניים איטיות במהלך השינה (מה שמסביר חלקית את תחושת העצבנות לאחר שינה או יקיצות תכופות). הופעת פיברומיאלגיה קשורה לעיתים קרובות לגורם פסיכולוגי, טראומה או זיהום.

מי נפגע מפיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה פוגעת בעיקר בנשים (עד 80%) בגילאי 35 עד 55 שנים. פיברומיאלגיה בקרב גברים הרבה פחות שכיחה. המחלה יכולה להופיע באופן עצמאי או להיות קשורה למחלות אחרות כמו מערכתית לופוס אריתמטוסוס (מחלת ליבמן-זקס; זאבת אדמנתית מערכתית) או דלקת מפרקים שגרונית. השכיחות של מחלה זו משתנה במדינות שונות. לדוגמה, בשוודיה ובבריטניה זה 1% ובארה"ב – 4%.

תסמינים

הסימפטום האוניברסלי של פיברומיאלגיה הוא, כמובן, כאב. כפי שהוזכר לעיל, הכאב של פיברומיאלגיה אינו נגרם על ידי דלקת רקמות. במקום זאת, נראה שלמטופלים ישנה רגישות מוגברת לממריצים תחושתיים שונים וסף כאב נמוך בצורה יוצאת דופן. גירויים תחושתיים קלים שבדרך כלל אינם גורמים למצוקה משמעותית לאחרים עלולים להיות משמעותיים ומשביתים בחולי פיברומיאלגיה.

כאב פיברומיאלגיה יכול להופיע בחלקים שונים של הגוף, משני הצדדים. לרוב, כאב מתרחש בצוואר, בישבן, בכתפיים, בחזה ובפלג גוף עליון. 

ב-90% מהמקרים החולים מציינים עייפות. עייפות עשויה להיות קשורה להפרעות הפתולוגיות בשלב השינה, אשר נצפות לעתים קרובות בחולים אלה. בדרך כלל, ישנן מספר רמות של עומק השינה. אדם צריך להיות זמן רב יותר בשלב השינה העמוקה כדי להחזיר את כוחו של הגוף. לחולי פיברומיאלגיה חסרות רמות שינה עמוקות. כתוצאה מכך, המטופלים מתעוררים בבוקר בתחושת עייפות עם כבדות בשרירים ותחושת חוסר שינה (למרות שמספר שעות השינה הספיק).

הפרעות נפשיות או רגשיות מתרחשות ביותר ממחצית מהחולים עם פיברומיאלגיה. הפרעות אלו כוללות רמת  ריכוז ירודה, פגיעה בזיכרון, עצבנות ומצב רוח מדוכא. בשל העובדה שקשה לאמת את האבחנה של פיברומיאלגיה, חולים כאלה מאובחנים לרוב כסובלים מדיכאון.

תסמינים אחרים של פיברומיאלגיה עשויים לכלול מיגרנה או כאבי ראש מתח ותחושות קהות או עקצוץ שונות באזורים שונים בגוף. בנוסף, תיתכן אי נוחות בבטן כמו מעי רגיז ושלפוחית ​​רגיזה (השתנה תכופה ולעיתים כואבת). אבל בדיקה לא מראה סימני דלקת במעיים או בשלפוחית ​​השתן. כל חולה בפיברומיאלגיה הוא ייחודי, והתסמינים יכולים להופיע בשילובים שונים.

מאפיינים עיקריים של כאב בפיברומיאלגיה

o הכאב הוא סימטרי משני הצדדים

o המפרקים אינם נפגעים (אך יש לקחת בחשבון שדלקת של המפרקים יכולה להופיע יחד עם פיברומיאלגיה)

o הכאב הוא קבוע, בעוצמה נמוכה או בינונית, מלווה בתחושת צריבה או לחץ, אך אינו חד כמו מדקירת סכין

o בנוסף לכאב הכללי, ישנן נקודות כואבות אופייניות בגוף שהכאב גובר בעת הלחיצה

o "נוקשות" בכל הגוף בבוקר לאחר ההתעוררות;

o עייפות פיזית

o כאבי ראש ומתח

o בצקת היקפית;

• פרסטזיה (בד"כ עקצוצים)

אבחון

אין בדיקות או סוגי דימות כלשהן שמאששות את אבחונה של פיברומיאלגיה. בדיקות שנעשות מהותן לשלול מחלות אחרות. אבחנה של פיברומיאלגיה נעשית על סמך היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. בחולים עם כאב כרוני ניתן לבצע אבחנה של פיברומיאלגיה על סמך זיהוי נקודות כואבות (עד 80% מהמקרים), הימצאות דלקת ברקמות והעדרות מחלות אחרות. כאב במה שנקרא "נקודות רגישות" של הגוף יש לו המשמעות רבה באבחון. נקודות אלו הן נקודות חיבור של הגידים כאשר בחשיפה ללחץ מעולות תחושת כאב שאינה קשורה לשינויים פתולוגיים ברקמות באזורים אלו (טראומה, דלקת וכדומה). בסך הכול זוהו 18 נקודות כאלה. כדי לאשר את האבחנה של פיברומיאלגיה, יש צורך באישור כאב ב-11 או יותר .

 מחלות רבות נושאות תסמינים הדומים לפיברומיאלגיה. לדוגמה, אלו הן מחלות כגון:

• רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס (היפותירואידיזם),

• מחסור בוויטמין D

• תפקוד מוגבר של בלוטות הפאראתירואיד (גורם לעלייה ברמות הסידן בדם),

• מחלות שרירים המלוות בכאבי שרירים (פולימיוזיטיס),

• מחלות עצמות, עם כאבי עצמות (מחלת פייג'ט),

• רמות מוגברות של סידן בדם (היפרקלצמיה),

• מחלות זיהומיות (הפטיטיס, וירוס אפשטיין-בר, איידס),

• מחלות אונקולוגיות.

למרות שבדיקות דם אינן מאמתות פיברומיאלגיה, הן נחוצות לאבחנה מבדלת.

טיפול באמצעות אוסטאופתיה

מאחר שהתסמיניה של הפיברומיאלגיה משתנים מאוד בין מטופלים, יש להתאים אישית את תוכניות הטיפול לכל מטופל. תוכניות הטיפול בפיברומיאלגיה הן היעילות ביותר כאשר משולבות בהן שיטות טיפול תרופתיות ולא תרופתיות.

נוירו-טרנסמיטור סרוטונין משמש לוויסות כאב ואיתות הן במוח והן במערכת האיברים הקרביים. במוח, נוירונים סרוטונרגיים ממוקמים בגרעיני רפא החציוניים, יורדים מגרעיני הרפא משפיעות על חוט השדרה וגזע המוח, שם הם מעורבים בוויסות מרכזי הכאב ותסמונת כאב פתולוגית.

בחקר פיברומיאלגיה התגלה שבמחלות של מערכת השרירים והשלד רמת הסרוטונין בדם ההיקפי יורדת בחדות. כל שדרגת העיוות בעמוד השדרה חמורה, רמת הסרוטונין בדם יורדת. בשפה הפשוטה, ככל שעמוד השדרהכ מעוקם יותר (כתוצאה מעקמת או מצבים פתולוגיים אחרים), כך יורדת כמות הסרוטונין.

באמצעות מניפולציות אוסטאופתיות, משתפרות גמישותו של עמוד השדרה ועקמומיותו (עקמת בילדים מתחת לגיל 12 ניתן להעלים כמעט לחלוטין), מה שמוביל לנורמליזציה של רמות הסרטונין.

טיפול באמצעות רפואת אוריקולרית

לסרוטונין, יחד עם דופמין, תפקיד חשוב במנגנוני ויסות ההיפותלמוס ותפקוד ההורמונלי של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה). גירוי המסלולים הסרוטונרגיים המחברים את ההיפותלמוס לבלוטת יותרת המוח גורם לעלייה בהפרשת פרולקטין וכמה הורמונים אחרים של בלוטת יותרת המוח הקדמית בעל השפעה הפוכה להשפעות הגירוי של מסלולים דופמינרגיים. סרוטונין מעורב גם בוויסות טונוס כלי הדם. לכן דרך הטיפול התמקד גם בתפקוד היפותלמוס והיפופיזה.לסרוטונין, יחד עם דופמין, תפקיד חשוב במנגנוני ויסות ההיפותלמוס ותפקוד ההורמונלי של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה). גירוי המסלולים הסרוטונרגיים המחברים את ההיפותלמוס לבלוטת יותרת המוח גורם לעלייה בהפרשת פרולקטין וכמה הורמונים אחרים של בלוטת יותרת המוח הקדמית בעל השפעה הפוכה להשפעות הגירוי של מסלולים דופמינרגיים. סרוטונין מעורב גם בוויסות טונוס כלי הדם. לכן דרך הטיפול מתמקד גם בתפקוד היפותלמוס והיפופיזה.

נוירוטרנסמיטר (Substance P), פרט לחוט השדרה, נמצא גם במערכת הלימבית של מערכת עצבים המרכזית, כולל בהיפותלמוס ובאמיגדלה, אזורי מוח הכרוכים בהתנהגות הרגשית. לכן יש צורך להשפיע גם על האזורים הללו.

סרוטונין מכונה לעתים קרובות "הורמון האושר" הוא מיוצר בגוף ברגעי אקסטזה, רמותיו עולות בזמן אופוריה ויורדות בזמן דיכאון. כדי לייצר סרוטונין, נדרשת קרינה אולטרה סגולה, והיעדר קרינה אולטרה סגולה בחורף הוא הגורם לדיכאון עונתי נרחב. בהתאם לכך, אחת מדרכי החשיפה יהיה שימוש במסנן קרינה אולטרה סגול.

קיים דמיון מסוים במבנה של קולטנים תאיים לסרוטונין ונוראדרנלין, הדמיון של מערכות התחבורה התאית  שלהם. נוראדרנלין ידוע גם כמעכב את שחרור הסרוטונין. הקשר ביניהם הוא הבסיס לפעולה של התרופה נוגדת הדיכאון מירטזפין, אשר על ידי חסימת קולטני נוראדרנלין אלפא-2, על פי עקרון המשוב השלילי, מגבירה את תכולת הנוראדרנלין והסרוטונין גם במסוע הסינפטי. במהלך הטיפול, באמצעות איזון מנגנוני הצידיות המוחית, תנורמל רמת הנוראדרנלין, וכתוצאה מכך תעלה רמת הסרטונין.

טיפול בעזרת דיקור יבש

המטרה הטיפולית בכאב מיופסציאלי היא בעיקר זיהוי נקודות טריגר. בעבר האמינו שדיקור יוזם תהליך "שחרור" נקודות טריגר על ידי שינוי פעילות השרירים והפחתת נפיחות מקומית. כיום מאמינים שההשפעה העיקרית של דיקור יבש היא ויסות כאב ושינוי האופן שבו המוח מעבד את המסרים שהוא מקבל מנקודות טריגר.

כאשר מחדירים מחט לשריר, לעיתים קרובות מתרחשת התכווצות פתאומית (LTR local twitch response), המאפשרת לאתר את הפציעה בנקודת ההדק. לאחר הדיקור נחוצים תרגילי חיזוק ופעולות מניעה כמו התאמת סביבת העבודה מול המחשב ועוד הרבה יותר כדי למנוע את הישנות הכאב.

בפברואר 2015 פרסמה החברה הישראלית לרפואת שריר ושלד בהסתדרות הרפואית הנחיות קליניות לביצוע טיפולי גירוי תוך שרירי לכאב מיופציאלי הקובעות כי "מדובר בטיפול מבוסס ראיות, יעיל, בטוח וזול. ראוי שטיפול זה ילמד ויהיה בשימוש על ידי כלל הרופאים הראשוניים ורופאים מתחומים אחרים, שכאב נכלל במסגרת עיסוקם"

דיאטה

אין דיאטה ספציפית לטיפול בפיברומיאלגיה. מומלץ להימנע משתיית אלכוהול וקפה בערב לשם שיפור השינה. אם יש לך תסמונת מעי רגיז, יש צורך להימנע ממזונות המעוררים הפרעות במערכת העיכול.

מזונות עשירים בטריפטופן (חומצת האמינו שממנה נוצר הסרוטונין): מוצרי חלב (בעיקר גבינה), תמרים, שזיפים, תאנים, עגבניות, סויה, שוקולד מריר, מקדמים את הביוסינתזה של סרוטונין ולעיתים משפרים את מצב הרוח.

מקורות

Mawe G. M., Coates M. D., Moses P. L. Review article: intestinal serotonin signalling in irritable bowel syndrome (en.) // Aliment. Pharmacol. Ther.. — 2006. — Т. 23, № 8. — С. 1067–1076.

 Gershon M.D. Review article: serotonin receptors and transporters – roles in normal and abnormal gastrointestinal motility (en.) // Aliment. Pharmacol. Ther.. — 2004. — Т. 20, № 7. — С. 3–14.

Cloez-Tayarani, Changeux J. P. Nicotine and serotonin in immune regulation and inflammatory processes: a perspective (en.) // J. Leukoc. Biol.. — 2007. — Т. 81, № 3. — С. 599–606.

Mark W. Morningstar. Serotonin and Idiopathic Scoliosis: A Review of Related Etiology and Treatment Considerations. Submitted: 16 August 2023 Reviewed: 20 September 2023 Published: 13 November 2023

Dr. Clayton Stitzel. Serotonin’s Influence on Adolescent Scoliosis

Mark Morningstar. Neurotransmitter Status and Idiopathic Scoliosis: A Commentary on Pathways, Testing, Clinical Utility and Treatment. Current Pediatric Research. International Journal of Pediatrics. ISSN: 0971-9032